<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער ז'</h1>
<h2>דף מד:</h2>
מכר הלוה מטלטלין והוציא שטר המלוה שהיה לו תוך זמנו, ד' חלוקין. הרשב"א, [א'] אם לא הזכירם כלל אינו גובה רק בזמן שהם תחת ידו. [ב'] ולכתובת אשה אפילו מיניה לא גבי ואיתא פרק האומר בקידושין [ס"ה ע"ב] ובנדרים [ס"ה ע"ב]. וגובים מן היורשים מתקנת הגאונים. השלישי, כששעבדן בפירוש, דאז אינו גובה מן הלקוחות דלית להו קלא, וגובה מן היורשים. וכדאיתא פרק חזקת הבתים [מ"ד ע"ב] עשה שורו אפותיקי וכו', אבל הורישן גובה. חילוק רביעי, כשכתב מטלטלי אגב מקרקעי, דאפילו מכרן גובה, וכן [כתב] ר"ם פי"ח דמלוה. ודוקא מן הלקוחות גובה, אבל אם הם מכרוהו לאחרים אינו גובה מהם רק מהלוקח השני. ואם מכרן לאלם שאינו יכול להוציא ממנו, חוזר ללוקח ראשון, ואיתא פרק המניח את הכד [ל"ג ע"ב] דמזיק שעבודו וכו', וכן [כתב] הרי"ף. וכן [כתב] רמב"ן בתשובה, אי קני מטלטלים משועבדים לאחר ומכרן לגוי או לאלם חייב לשלם. ואין צריך להביא ראיה במה שכותבין "והקנה לו אגב ארבע אמות קרקע" אם היו לו או לא, דאין מי שאין לו או מושאלים או מושכרים. ועוד טעם ה"ר יונה "דלא כטופסי דשטרי" נתקן לזה.
ושטרות שמכרן הלוה, אם הם מטלטלים להשתעבד למלוה בכותב מטלטלי אגב וכו' [כתב] הרשב"א דלא נכנסו השטרות בכלל, ולא נשאר למלוה על הלוקח רק שוה הנייר. ואם עדיין מעות הקנייה ברשות לוקח, מוציאין ונותנין למלוה. ולא דמי לשכיב מרע שנותן מטלטליו וכל נכסיו דשטרות בכלל ושעבודן, דהקילו בו. ומלוגא דשטרי דאמיה דרב עמרם [להלן קנ"א ע"א] בשאומר וכל שעבודן, הרשב"א.
<h2>דף קכה:</h2>
ומלוה שיש עליה משכון, בכור נוטל פי שנים. ומשכונת קרקע נמי באתרא דלא מסלקי. ובאתרי דמסלקי מיד ואין ממתינים עד שנה, אין בעל חוב גובה ממנה מדין דגמרא. ומשכונת קרקע לא הוי כאפותיקי, וגובה אפילו משאר נכסים, הרשב"א בתשובה וכן (ו)כתב פרק יש נוחלין דהוי כמכר.
<h2>דף קנ:</h2>
ושטרות שמכרן הלוה, אם הם מטלטלים להשתעבד למלוה בכותב מטלטלי אגב וכו' [כתב] הרשב"א דלא נכנסו השטרות בכלל, ולא נשאר למלוה על הלוקח רק שוה הנייר. ואם עדיין מעות הקנייה ברשות לוקח, מוציאין ונותנין למלוה. ולא דמי לשכיב מרע שנותן מטלטליו וכל נכסיו דשטרות בכלל ושעבודן, דהקילו בו. ומלוגא דשטרי דאמיה דרב עמרם [להלן קנ"א ע"א] בשאומר וכל שעבודן, הרשב"א.
<h2>דף קנז:</h2>
שני מלוין, האחד הלוה בניסן והאחד באייר, ובאים לגבות מקרקע הלוה שקנה הלוה בסיון, אם היו ללוה קרקעות אחרים בשעת הלואה מראשון, הקודם בשטר גובה. ואם כשהלוה מראשון לא היו לו קרקעות ואחר שהלוה משניהם קנה ובאו שניהם ביחד חולקין. אבל אם קדם וגבה אפילו האחרון גבה. וזה הדין בשכתב לכולן "דאקנה" ולוה מכולן ואחר [כך] קנה דשעבודן שוה. ואם קדם אחרון קנה. והיכא שכתב לראשון "דאקנה" וקנה קרקע, ואחר [כך] לוה [משני], לראשון משועבד, ר"ם פ"כ דמלוה, ואיתא מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"ב] ובכתובות [צ' ע"א]. והיכא שכתב (מראשון) [לראשון] "דאקנה" ולא לשני, וקנה אחר שתי הלואות ומכר, אותו הקרקע לראשון נשתעבד ולא לשני, כי יאמרו הלקוחות כשלוה ממך לא נשתעבד לך קרקע זה. מה שאין כן כשהקרקע ברשות לוה, ששניהם שווים בו, ר"ם פ"כ דמלוה.
מלוה שבא לטרוף מן הלקוחות בשטר שאין בו דאקנה, ולקוחות טוענין כי הקרקע שקנו הוי לוה ואחר כך קנה ולא משתעבד ליה, ושטרות הקניה כשקנה הקרקע לוקח ראשון, שהוא לוה של זה שמוציא השטר, אינם מצויות. הדין כן, אם יש עדים שהיה של לוה, על הלקוחות להביא ראיה שקנאו אחר כן. אבל אם ידוע שקנאו לוה זה ומכרו, על הטורף להביא ראיה שהיה לו קודם שטרו, רמב"ן בתשובה. ולשון "דאקנה" אע"פ שהוא דבר שלא בא לעולם ולא ברשותו, במכר ובמתנה לא מהני, אבל בשעבוד חובו או בשעבוד מתנתו מהני. הר"ם פכ"ב בקנין והעיטור. ועוד נתן טעם הרשב"א דדוקא מקנה לא מהני בכה"ג, אבל המשעבד עצמו בדקנאי וקנינא, גופו משעבד לאותו ענין, וגופו הרי הוא בעולם. והיכא שנשתעבד אדם לחבירו בדאקנה, וקודם שיקנה רוצה לחזור בו, הרשות בידו. ואם העיד עדים שחוזר בו קודם שיקנה הוי חזרה, הרשב"א. וצריך לימלך בדאקנה. ואחריות דאקנה לאו ט"ס הוא. כן [כתוב] בעיטור מאמר רביעי, והרשב"א פרק מי שמת [כתב] דטעות סופר הוא. ולא כן [כתב] ן' מיגש.
